פרשת קורח

''עֹשר שמור לבעליו לרעתו'' (קהלת ה יב), אמר ריש לקיש: זה עושרו של קרח. ''ואת כל היקום אשר ברגליהם'', אמר רבי אלעזר: זה ממונו של אדם, שמעמידו על רגליו. ואמר רבי לוי: משׂוי 300 פרדות לבנות, היו מפתחות של בית גנזיו של קרח. וכל המפתחות והמנעולים היו עשויים מעור ולא ממתכת כבידה ואעפי''כ היו 300 פרדות טעונות. א''ר חמא בר חנינא: שלושה מטמוניות הטמין יוסף במצרים, אחת - נגלה לקרח, ואחת - נגלה לאנטונינוס בן אסוירוס שהיה נציב רומאי בתקופה שאחר חורבן ביהמ''ק, והיה חבירו של רבינו הקדוש רבי יהודה הנשיא. ואחת - גנוזה לצדיקים לעתיד לבוא (סנהדרין קי.). 

העולם חושב שעושר ואושר צועדים שלובי זרוע. כי חושבים שהעושר מקנה עוצמה שהרי ''והכסף יענה את הכל'' (קהלת י יט). אבל התנא באבות דוחה מחשבה זו באומרו: ''איזהו עשיר השמח בחלקו'' (אבות ד). אדם שיש לו מנה רוצה מאתיים, ולאורך כל החיים רודף אחר העושר והממון ואוהב כסף לא י. שבע כסף ושוכח את הנאמר: ''לא יועיל הון ביום עברה'' (משלי יא ד). וכן שלמה המלך החכם מכל אדם בא להוקיע טעות זו, באומרו: ''יש רעה חולה ראיתי תחת השמש, עֹשר שמור לבעליו לרעתו'' (קהלת ה יב). וזה רואים מקרח שעושרו הרב העביר אותו על דעתו עד שחלק על רבן של כל ישראל, מרוב שחץ וגאוה. זה שכתוב: ''ועשיר יענה עזות'' (משלי יח כג). אמנם כחו הרב בא לו מעושרו וכך הצליח למשוך ר''נ ראשי סנהדראות שיעמדו לצידו נגד משה רבינו והבין שבעל המאה הוא בעל הדעה. אך אותו עושר הוא שהיה לו לרועץ והוא שגרם לו לרדת שאול עם כל רכושו הרב. תאות השררה והכבוד אשר קיננו בקרבו ולא נתנו מנוח לנפשו. אדם חושב שהדשא של השכן ירוק יותר וזה גורם לשנאה קנאה ותחרות ואחריתה מי ישורנה, וסימנך מחלוקת ''חלק מת''. כפי שקרא לקרח ועדתו ''וירדו הם וכל אשר להם חיים שאֹלה, ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל'' (טז לג). 

פרשה ופשרה

כמה עולה ארוחה חינם ?

וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם: (בראשית מא:ז)

יוסף ופרעה חלמו שניהם חלומות נבואיים הקשורים בשיבולי חיטה. אך הבדל מהותי שרר ביניהם: בעוד יוסף חלם כי הוא ואחיו עובדים בשדה, קוצרים את השיבולים ומאלמים אותן לאלומות, בחלומו של פרעה השיבולים היו כמות שהן, מבלי שנעשתה בהן שום עבודה. פרט זה, מלמד אותנו על השוני העמוק שבין יוסף ופרעה. שיבולים מסמלות שפע הניתן לנו מהקדוש-ברוך-הוא והצורות השונות שבהן הן מופיעות בחלומות יוסף ופרעה משקפות את ההבדל הכללי בין עולמו של יוסף, עולם הקדושה, ובין עולמו של פרעה, עולם ה"קליפה."

בעולם הקליפה ניתן להגיע להישגים ללא עבודה ויגיעה של קיום המצוות, אבל בעולם הקדושה אין "ארוחות חינם" וניתן לקבל השפעה מלמעלה רק כתוצאה מעבודה והשקעה רוחנית. הסיבה לכך היא כי הקדוש-ברוך-הוא הוא תכלית הטוב, ועל כן הוא דואג להשפיע לנו את טובו בצורה הטובה ביותר – על-ידי עבודה. שפע שניתן "חינם" גורם בושה למקבלו, ואינו משפיע על חייו בצורה מלאה.

הלקח חשוב ונוגע לכל אחד מאתנו: לא פעם אנו מדמים לעצמנו שנוכל להסתדר ולהרוויח מבלי להתאמץ לשם כך. עלינו לדעת כי דמיונות אלו אינם מגיעים מצד הקדושה שבנו, אלא מהפכו. רק הישגים רוחניים שמגיעים בעקבות עבודה מאומצת הנם אמיתיים וברי קיום.

(על-פי לקוטי שיחות ג' עמ' 805, 820)

מעובד מתורתו של הרבי מליובאוויטש, על-ידי משה יעקב וישנפסקי

פרשת ויגש - שתי מילים פותרות אלף קושיות

במשך כל הזמן מאז באו בפעם הראשונה אחי יוסף למצרים לשבור בר ויוסף התנכר אליהם, דיבר איתם קשות וחשד אותם כמרגלים, ודאי שאלו איש לאחיו קושיות רבות: מה קורה לנו? מה זה? על מה זה, למה זה? הם חיפשו עצות וחיו בבלבול ובחרדות, עד ששמעו מפי אחיהם שתי מילים: "אֲנִי יוֹסֵף". מיד סרו כל הקושיות, התמיהות וכל הספקות. עכשיו הם הבינו למה יוסף התנכל אליהם ולמה היו בצער. הם הבינו שזה היה תיקון, והם גם הבינו שהם היו גלגל במרכבה של הקב"ה שמנהל את העולם.

שתי מילים פותרות אלף קושיות - עכשיו הכל מובן.


כאשר ישמע העולם, בבוא היום הקרב ובא, שתי מילים: "אני ה'" - כשיבוא המשיח והקב"ה יתגלה לכל העולם כולו, אז יתורצו כל הקושיות, כל התמיהות על הנהגת העולם, על סבלו הרב של העם היהודי, ועל כל הייסורים, הגזרות והצרות הקשות. הכל יהיה נהיר, בהיר ומובן.


עפ"י החפץ חיים

פרשת מקץ - תפארת ישראל , כך הם דרכי שמים - תשועת ה' כהרף עין

וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל פרעה (מא, יד) 

כך הם דרכי שמים - תשועת ה' כהרף עין

יוסף שוהה שתים עשרה שנה בבית האסורים וכביכול יש להקדוש ברוך הוא זמן, ואינו ממהר להצילו, אולם כשהגיע רגע ההצלה אזי נעשית היא בבהלה - ויריצוהו מן הבור, כיון שהגיע הדקה של ישועתו של יוסף לא המתין הקדוש ברוך הוא אפילו רגע אחד. 

כמה חיזוק יש לאדם ללמוד מכך, הרי אדם שרואה שישועתו מתמהמהת, ובפרט כשאינו רואה סיכוי ודרך להצלתו - מתייאש, כיון שחושב מסתמא גם מהשמים התייאשו כביכול מלהושיעני, כאן למדנו שהקדוש ברוך הוא עושה ומכין - בתהליכים מקדמים משלו - את ישועת האדם, ומצדו יתברך שרואה את ההתקדמות כביכול שמח במעשה ידיו, 

אולם האדם שאינו רואה את התהליכים במו עיניו קץ בחייו בחשבו שחייו עוברים בתהו ללא תכלית, הרי בודאי שכל רגע ורגע שהיה יוסף שוהה בבור לא לחנם, מהלך מסתורי של תיקון נצרך היה בכל רגע ורגע, וזהו שהקפיד הקדוש ברוך הוא על יעקב אבינו על שאמר (מג, ו) ''למה הרעתם לי להגיד לאיש העוד לכם אח'', ומובא במדרש מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר לבטלה אלא כאן, לפי שאומר לו הקדוש ברוך הוא אני עמל וטורח כביכול להמליך את בנך למלך ואתה אומר ''למה הרעתם לי''. 

טבע בני האדם - חסרי מרגוע ושלוה - לרצות מהר את תוצאות ישועתם, ועיכוב פורקנם עליהם לנטל ולמשא, זהו מפאת שמוגבלים אנו בזמן ובמקום ורוצים את ישועתנו בזמן שבחרנו לנו ובמקום שרצינו בו. 

ועוד עלינו לדעת, הקדוש ברוך הוא למעלה מהזמן ולמעלה מהמקום, וממילא מבחינתו כביכול אין כאן שום עיכוב, כך צריך להיות, ואם יהיה אחרת יהיה גרוע מעכשיו, וזו חובתנו להאמין - פשוט לסמוך על הנהגתו יתברך ולהאמין שאין מציאות כזו ''עיכוב'',

 ועל זה אמרו: ''כל עכבה לטובה'', אין עכבה שהיא רעה, וכמו שהיה אומר החפץ חיים זכר צדיק וקדוש לברכה, אם אחרת לאוטובוס והפסדת אותו, אל תאמר הפסדתי את האוטובוס כי אחרתי, אלא תאמר שאכן הקדמתי לבוא לאוטובוס הבא, אין דבר כזה התעכבתי, הפסדתי, כל עכבה נצרכת ולטובה היא, ולא הפסדת כלום. הקדוש ברוך הוא עושה תהליכים המקדמים בכל רגע ורגע את ישועתך אלא שלנו לא נראית הישועה רק לבסוף. 

והדברים אמורים בכל תחומי החיים, למשל, יש כאלה הרוצים להינשא, וקצרה רוחם בעמל עיכובם, מלראות עצמם רווקים ללא אשה ומאסה נפשם בחייהם, וכן זוגות שלא זכו עדיין להיפקד, או עמל פרנסה וכדומה. 

יש להאמין ולדעת - זמן ועת לכל חפץ, וכשלא הגיע הזמן לא יועילו כל ההשתדלויות, מלבד הפצרה בתפלה, וכשיגיע הזמן לא יועילו כל המניעות מלמנוע את הישועה. 

שמחה של מצווה

ישים כל האדם שמחתו על התורה, ובעת שיעשה המצוות ישמח בלבו על שזכה להיות עבד למלך עליון אשר בני מעלה ישתחוו לו. וכן אמר דוד (תהילים קיט קסב): "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב".

וכל העושה המצוות בשמחה – יש לו שכר אלף ידות יותר ממי שהמצוות עליו למשא. אברהם ודוד כל היום כולו היו עוסקים בתורה, ומפארים ומשבחים בשירות ותשבחות להקדוש ברוך הוא להרים קול בשמחה. 

ואז מצליח בכל דרכיו וטוב טעמיו, ושולח רוח הקודש בקרבו, ולבו שמח ומתמלא אהבת הקדוש ברוך הוא, ונפשו קשורה בגיל, ומגלה לו רזים וחידושים של מעלה, לפי שהיה ירא השם ברוך הוא וישר, ונכנס הטעם בקרבו. וזהו שאמר שלמה (שיר השירים ה ו): "נפשי יצאה בדברו"; "ותעלזנה כליותי בדבר שפתיך מישרים" (משלי כג טז).

וכן אמר דוד (תהלים קג א): "ברכי נפשי" – לפי שהנפש ממעלה העולה למעלה, וכשהיא יודעת עניין סודה – היא תאהב את בוראה ותסגל מצוותיו. וכאשר תגיע הנפש אל המחיצה והמעלה אשר היא דומה לו, אז תייחדהו במצפוניה ותשעשע בחדריה, ובכל עת ובכל רגע חושקת אהבתו, וזוכרת אותו בלילה על יצועו – אז השם ברוך הוא שולח בה חשק השמחה, והלב יבער וידלק מרוב חשק האהבה, כעניין שנאמר (ישעיהו סא י): "שוש אשיש ביי, תגל נפשי באלהי". ואשרי הנפש הזוכה לאותה שמחה. אורחות צדיקים שער השמחה

רשימת הכנות לשבת

לכוון שעון שבת

פלטה לשבת

פיקוד שבת למקרר

להדליק את האור בחדרים

לכבות את הדוד/בוילר לרשימה המלאה

כנס לכאן - רשימת הכנות לשבת קודש

לקראת שבת לכו ונלכה

כי היא מקור הברכה

נאמר בישעיה (נח, יג): ''וקראת לשבת עונג'', ואמרו בגמרא (שבת קיח.) אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי, כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר (שם): אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך וגו'. רב נחמן בר יצחק אמר, ניצול משעבוד גלויות וכו'.

אמר רב יהודה אמר רב, כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו וכו'. לפיכך צריך האדם לזרז את עצמו כדי לכבד את השבת.

ויש אומרים שמצות עונג שבת עיקרה מן התורה, שהשבת הוא בכלל מקראי קודש, שנאמר, וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש וכו'. ומקרא קודש פירשו חז''ל בספרא, דהיינו לקדשו ולכבדו בכסות נקיה, ולענגו בעונג אכילה ושתיה.

 ולכן צריך לכוין לקיים מצוה מן התורה לענג את השבת. ויש חולקים ואומרים שמצות עונג שבת אינה אלא מדרבנן, ומדברי קבלה. ועל כל פנים כבר הפליגו חז''ל מאד במצוה זו, וכאמור. ויכוין לקיים מצות עונג שבת. ילקוט יוסף, שבת א עמוד א'

לעוד מאמרים נפלאים וסגולות לשבת קודש